גיל ההתבגרות הוא ללא ספק תקופה מאתגרת אך מורכבת עבור רוב ההורים. מורכבות זו מתעצמת אל מול מתבגרים החווים קשיים לימודיים. באופן פרדוקסאלי, דווקא בתקופה בה הבית הופך לזירה של התנגשויות, בה הילד שלנו דוחה את נוכחותנו, את עצותינו ומחפש לבנות את האני העצמאי שלו, הוא זקוק לנו יותר מתמיד.
לקשיים לימודיים יש השלכות על האיזון הפסיכולוגי של המתבגר. ראשית הוא משווה עצמו לילדים אחרים ומרגיש את הקושי שלו, ושני כאשר ההורים מחצינים החוצה את האכזבה שלהם ואת הפגיעה הנרקציסטית שלהם ביכולותיהם כהורים להוליד ילד "מוצלח", הדבר מהווה פגיעה אנושה בדימויו העצמי של המתבגר ("אתה לא מתאמץ !", "גם לאחרים קשה, מה לעשות ? הם פשוט לומדים !", "אבל הסברתי לך!" וכדומה).
אז מה אתם כהורים יכולים לעשות ?
אופי התגובה וההתייחסות שלכם לקשייו של ילדכם יכול לקבע דימוי עצמי נמוך, אי קבלה ושנאה עצמית, הכה אופיינית לגיל ההתבגרות.
להלן 10 נקודות למחשבה שיעזרו לכם ולילדכם לצלוח תקופה קשה זו.
1. אל תאשימו את ביה"ס בקשייו של ילדכם ואל דברו לשלילה על צוות ביה"ס. אחד הגורמים החשובים ביותר בהסתגלותו של ילד למסגרת היא עמדה פנימית חיובית של הורים כלפי המסגרת והצוות החינוכי. לכן, ראו את המחנכת כשותפה חשובה בתהליך התבגרותו של ילדכם בה ניתן להיעזר. אולי היא יכולה לתת לכם כמה עצות מעשיות הנשענות על ניסיונה. חשוב שילדכם יידע שאתם סומכים על ביה"ס ורואים בו שותף מלא. קונפליקטים בין הורים לבתי-ספר מביאים את הילדים לחוש מצבי חרדה ואשמה והדבר רק מחמיר את המצב. הורה שמלמד את הילד שלו שאי אפשר לסמוך על בית הספר ושהמורים שלו לא טובים גורם לנזק עצום משום שכך הילד לומד שאין אחריות אישית בעולם, אלא רק גורל וקורבנות של מצב נתון.
אם ילדכם מספר לכם שהשיג ציון נמוך כי לטענתו המורה לא מלמדת טוב, בררו איתו קודם כל איך מרגיש עם הציון הזה. האם באמת השקיע את מירב המאמצים ? העבירו את המסר כי עבודה קשה משתלמת, ולא את המסר שהמורה אחראי לכישלון שלו.
הורים רבים מרגישים שאכן המורה לא מספיק טובה ושבית הספר לא רואה את הייחוד של הילד. וזה בסדר, אבל אל תהפכו את הילד לחלק מהקונפליקט. בקשו פגישה עם היועצת, שקפו לה מה אתם רואים, מה אתם מבקשים ומצפים מבית הספר ובדקו איתה כיצד ניתן יחדיו להתגבר על הקשיים. גם אם אתם צודקים וביה"ס לא נותן יחס נאות לילד שלכם, יש יותר סיכוי שיקרה שינוי אם תגייסו את היועצת לעזרתכם מאשר אם תטיחו האשמות בביה"ס.
אמרו לה : "בואי נניח לעבר ונראה עכשיו מה אפשר לעשות כדי לקדם את נתנאל. הוא זקוק לכם".
2. הראו לילדכם כי אתם מקבלים אותו ללא תנאי, התפעלו ממנו, הדגישו את החיובי שבו ואל תעשו השוואות עם אחים או ילדם אחרים. שקפו לו כמה אתם גאים בו והדגישו את הכישורים שאתם רואים בו. אל תעמידו פנים ואל תשקרו, אתם כן רואים את קשייו אך מעריכים את התמודדותו, את השקעתו על מנת להצליח. הדגישו את כישרונותיו והראו לו שאתם רואים אותם בו.
3. שבחו את ילדכם באוזני ההורה השני. לרוב, האבות מגיעים מאוחר הביתה ואינם בקיאים ביום-יום של הילד שלהם. לכן, חשוב מאוד שההורה שנמצא רוב היום בבית ישתף את ההורה השני וישבח את הילד בנוכחותו.
למשל, "אתה יודע, היום אריאל היה מדהים ! הוא עזר לי לסדר את חדר האורחים ואת הבית לקראת השבת".
4. תחזוק הקשר עם ילדכם. משימה כמעט בלתי אפשרית בגיל ההתבגרות, נכון ? הילד בורח לחדר כשמקיימים ארוחות משפחתיות ובקושי מרים את הראש מהטאבלט כששואלים אותו איך היה היום שלו. הוא נראה מתעניין רק בחברים שלו ולא בדיוק מעריך ונהנה מנוכחותכם.
התעקשו על הקשר, אל תתייאשו מ-"אוף, לא רוצה לבוא איתכם ! רוצה להיות בבית". זמן משותף בין מתבגר להורה שלו אינו נתון לבחירתו. לבחירתו, אפשר להציע מקום בילוי משותף "מה בא לך שנעשה ביחד רק אני ואתה ?" (אפשר סרט ביחד, בראנץ' בשישי, מסעדה בערב, נסיעה לתל אביב). התעקשותכם על קשר אישי וקבוע עם ילדכם תשתלם לכם משום שהיא מהווה פתח לרקימת קשר משמעותי ולשיתוף רגשות עמו והתעקשות זו משדרת מסר אחד: ילדכם ייחודי ומיוחד לכם. תנו לו ללמוד לאהוב את הרגעים האלה במחיצתכם ולהכיר אתכם באור אחר.
5. עידוד שיח רגשי פתוח עם ילדכם בו תקבלו את הרגשות שלו. כשהורה משקיע בתחזוק הקשר עם הילד שלו ומקפיד על בילוי משותף איתו, השיח והשיתוף באים יותר בקלות. כשהילד שלכם מעלה קושי (ריב, עלבון, תחושת דחייה, כישלון בלימודים וכדומה), שוחחו איתו באריכות, בפתיחות ובכנות על הנושא. התייחסו בכבוד לחששות שלו, תנו לגיטימציה לרגשות שלו, גם לרגשות שליליים כמו כעס, שנאה ועלבון. כל רגש הינו לגיטימי ולא נתון לביקורת. מותר לו להרגיש כך גם אם אותו רגש קשה מופנה כלפיכם. שתפו אותו במצבי קושי בהם אתם, בצעירותכם, נמצאתם בהם ומה הרגשתם אז. נסו לברר איתו באילו עוד מקרים זה קורה לו ? והכי חשוב לשאול אותו מה מצפה לקבל מכם : "אני כאן בשבילך. מה הכי יעזור לך ממני במצב הזה ?" ולסיים בחיזוק וחיבוק (עד כמה שהמתבגר שלכם נותן לכם) על כך שיתף אתכם כהורים בקושי שלו : למשל, "אני מאוד שמחה שבאת ושיתפת אותי במה שכואב לך, אין לך מושג כמה זה מרגש אותי. גם אם אתה חושב שאני ואבא נגדך, חשוב לי שתדע שאנחנו אוהבים אותך הכי בעולם ואנחנו גאים בכל מה שאתה".
שיח על רגשות עם ילד חשוב על מנת שילמד להיות בעל תחושת שליטה טובה יותר עליהם.
6. "אין בעיות, יש רק פתרונות !" זהו משפט מפתח של אבי שליווה את כל ילדותי ונתן לי כוח גם ברגעי ייאוש. כשילדיכם מציג לכם קושי/בעיה/קונפליקט, נסו לחשוב יחד עמו על פתרונות אפשריים. למשל, כאשר משתף אתכם על תחושת אכזבה נוראית מחבר, בררו איתו מה מבחינתו היה הופך את המצב ליותר מוצלח ומשפר את המצב ? מה אפשר לעשות כדי להרגיש אחרת ולהעביר את הרגש השלילי ? אפשר גם לנתח ריב וקונפליקט. אל תכריזו עליו כצודק וחזקו אותו בעמדת הקורבן – לא זוהי המטרה. בררו האם בדיעבד היה נוהג אחרת ? מה מסיק ממה שקרה ואיך לדעתו אפשר בפעם הבאה לא להגיע למצב של ריב ? אותו דבר כשמעלה קושי בלימודים וייאוש, קושי חברתי, שאלו אותו "מה אני יכול לעשות כדי לעזור לך ? בוא נחשוב רגע ביחד על פתרונות. תמיד יש פיתרון!".
7. תנו לילד שלכם להתנסות ולמדו לשחרר. הורים רבים לוקחים אחריות על הכנת שיעורי הבית, על הכנה למבחנים ותזכורות שונות. הפסיקו לעשות במקום הילד שלכם כי לבד "הוא לא יזכור" או "לא יידע". גם לחוות קושי או כישלון, זה דבר חשוב להתנסות בו. תנו לילד שלכם להרגיש שהוא יכול, שאתם סומכים עליו והקפידו להעביר אליו אחריות בתחומים מסוימים. גם במבחנים ! ואם חלילה ייכשל, תהיה עוד הזדמנות להצליח.
לשלוט זה לא להיות בשליטה ! להרפות זה להיות בשליטה ! שליטה היא היכולת שלנו להחליט אם ברצוננו להחזיק את הדברים או לשחררם. יש לנו פחות שליטה כשאנחנו לא יכולים להרפות מאשר במצבים שבהם אנו כן מסוגלים להרפות ! שחרור גם כולל ויתור בזמן ויכוחים. הילד כמובן זקוק לגבולות ולדמויות סמכות אבל ראו איפה כן אפשר לנהל מו"מ עם הילד (למשל על שעת חזרה מיציאה) ולא לקבוע עובדות בשטח. לימדו היכן ויתור אחד קטן הופך לשיתוף פעולה גדול וחשוב . שתפו אותו למה שעת חזרה הביתה מאוחרת מפחידה אתכם. "אני יודעת שאתה כ"כ רוצה לחזור בשעה הזו, אבל לי זה נראה מאוחר לנער בגילך. אתה אומר לי שכולם חוזרים בשעה הזו ואני לא רוצה שתרגיש חריג. אני מוכנה לנסות אבל האם תהיה מוכן להתקשר אליי בשעה X ולומר לי שהכל בסדר ? או לסמס לי ?". גם כאשר ילדכם עובר את הגבול והעונש מדגדג לכם באצבעות, תנו לו הזדמנות להביע חרטה ולתקן.
8. הכירו ברגשות הקשים הקיימים בכם ולמדו כיצד לנווט אותם. יש בכל אדם יצר טוב ויצר רע,רגשות טובים ורגשות קשים (למשל, קנאה, שנאה). רגשות קשים אלו מבלבלים אותנו וגורמים לנו להרגיש אשמה כהורים. הם מתעוררים כשהילד פוגע בנו ולא מכבד אותנו ואז אנחנו מגיבים בצורה ילדותית, אנחנו רוצים שתהיה לנו את המילה האחרונה וממשיכים להתווכח עם הילד כאילו היינו בני גילו ("אני אראה לך מזה!").
שימו לב ! מדובר בדפוסי פעולה אוטומטיים ואם נדע לזהות את המנגנון של תחילת שרשור "העצבים", נוכל ללמוד איך לשלוט בהם. ויש לי טריק בשבילכם כדי לא לגלוש לשם ואני משתמשת בו כל הזמן:
בבואכם להתעצבן ולומר אמירות ילדותיות ולהטיל עונשים, שאלו את עצמכם: האם דרך הפעולה שלי היא נקמה/שיקום הכבוד העצמי שלי או שאני עכשיו במעשה ובמילה שלי רוצה להפוך את הילד שלי לאדם טוב יותר? אם תפרטו לפרוסות את התגובות שלכם להתנהגות של ילד, תראו שהרבה פעמים הפגיעה שלנו כל כך קשה, העלבון כל כך גדול שהתגובה שלנו היא ניסיון לפגיעה בחזרה ולא לחינוך. "הוא עשה לי ככה ? אני אראה לו מה זה!". וכולנו חוטאים בזה. החכמה היא לזהות את זה וללמוד דרכים אלטרנטיביות.
9. הומור. זהו האחד הכלים הכי אפקטיביים בניהול קונפליקטים עם ילדים וחשוב שהומור יהיה חלק מהיום יום של משפחה וחלק מהתפיסה של ההורים. אתם בטח שואלים את עצמכם : "רגע, הוא לא מסדר את החדר ואני עוד צריך להצחיק אותו ?". כמובן שלא ! אבל הומור הוא מסר לילדים שאסור לקחת את החיים ברצינות יתרה, שלכל דבר יש פתרון ושלצחוק על מצבי קושי, זו כבר התחלה של ההתמודדות ופתרון.
10. למדו לבקש סליחה. חישבו על כל הפעמים בהם הרגשתם שחציתם את הגבול מול הילד שלכם, שהרמתם את הקול בצורה לא מכבדת, שזרקתם מילה מעליבה מרוב עצבים ועייפות. כולנו חוטאים בזה. ונכון שלפעמים ילדים חוצים את גבול הטעם הטוב ושצריכה להיות תגובה חזקה. אבל כאשר אתם מרגישים שפגעתם (גם אם הילד התחיל ראשון), שמש דוגמא והושיטו יד לילד שלכם. הרבה פעמים ילדים מתביישים בהתנהגות שלהם ולא יודעים לעשות את הצעד הראשון. אתם לא מדמיינים את כוחה של בקשת הסליחה. סליחה היא לא התרפסות, סליחה היא דוגמא אישית. אפשר להגיד : "אני מכיר בזה שהתגובה שלי פגעה בך, גרמה לך לסבל, והיא לא הייתה במקום. אני לא הייתי צריכה לנהוג ככה ואני מבקשת את סליחתך", "סליחה ששפטתי מבלי להכיר את כל הסיפור", "סליחהשביטאתי את מחשבותיי ואלה לא היו מחשבות טובות", "סליחה שהתערבתי בבחירות שלך ולא סמכתי עלייך". זה מנוף ענק לקשר המשפחתי וזו מתנה שאתם נותנים לילד שלכם.
לגדל ילדים, זו עבודה סיזיפית ולא תמיד מתגמלת אבל אלה האנשים הכי משמעותיים שנפגוש אי פעם בחיינו וחשוב לפגוש אותם גם ברגעים הקשים. זכרו את עצמכם כמתבגרים! כמה תקופה זו הייתה קשה ! כמה השקעה נדרשה מכם על מנת לעבור את הבגרויות וכמה זה קומם אתכם ("בשביל מה אני צריך את זה ?", "אני בכלל רוצה להיות שחקן, שחקן לא צריך תעודת בגרות !")
הורה טוב נותן תמיכה לילד בזמן קושי ומשבר, נוכח בטוב וברע, מפחית ציפיות וביקורתיות, מבין את הילד שלו גם כשזה אינו מבין את עצמו ומקדם יכולת התבוננות על הקשר המשותף שלהם.